טו בשבט תשע"א 2011

 

" מכחולי מילים על שירה ואמנות" - רוני סומק

 
רוני סומק במוזיאון ישראל,  הוליך בתחנות שבין  שפת השירה לשפת האמנות, אני במגרש של השפה העברית מדור ששפת האם לימדו הבנים את האמהות  והיום מלמדים את שפת האמטיבי. היום כמאמר העכבר אחרי מפגש  עם החתול המדבר כלבית וחתולית  "על מנת  לשרוד כולנו זקוקים לשתי שפות".
בפער בין השפות, שם מונחת השירה. פתח בשיר "עברית" ליונה וולך,  בפעם הראשונה ביחידת המשוררים במילואים ברולסרויס  של הצבא. שם פגש במגרש העברית ארבע שחקנים,  זו הצבאית של המפקד, זו של המשוררים בדרך והעברית בגובה העניים,  והרס"ר בלו"ז גג שבע. המשיך לרמלה  לבית הכנסת של הכלא קוראים : "הפקדתי שומרים" "אל  נורא עלילה, עצום את עיני השומרים, תן למילים הגנובות על גחלי השפתיים, המצא מחילה".  כל אלה  הם נקמת הילד המגמגם, מג'סי כהו בבת ים. 
הַיּוֹם אֲנִי מְדַבֵּר לְזֵכֶר הַמִּלִּים שֶׁפַּעַם נִתְקְעוּ לִי

לתפן הגעתי לפסנתר יוני רכטר!

 

מפגשי יהודה עמיחי לשירה - "האח מאכזיב"

 


שם מול החומות  ברקע צילצול פעמונים והזמנה  של המשורר אליעז כהן  לבוא לתיבה זוגות משוררים , לדבר ב "בעמיחי  שהיה איש של אהבה, ולכן היה חשוב לי בעונה הזו להזכיר את החסד ולמלא את השעות הנדירות הללו בחסד האהבה. הוא קרא לעצמו 'נביא עני', אמר 'אני נביא של מה שהיה', אבל אני חושב שהוא היה בעיקר נביא של אהבה. הוא לא כתב רק 'אני רוצה למות במיטתי'. ככלל הוא הדגיש, נאמר ככה, שבמאוזן אנחנו הרבה יותר טובים... בעיקר אצל זוגות. כך שבכל מה שנוגע לשירים של אהבה, יהודה עמיחי הוא מורה גדול שלנו.

       "בירושלים שתמיד עומדת

       מתוך כבוד ומתוך קדושה,

       שנים שוכבים יחדו

1.1.11 ברכות בסימן קו 11

 

ברכות לשנה אזרחית מוצלחת שנה של הצלחות  משמעות ויצירה. את השנה החדשה התחלו בחגיגת ריקודים בקיבוץ תובל,  עם חברים צביקוש ושרה עירית ומיכאל .. למחרת  נסענו למנות  לחברה בקשת מדריכים נוגה ראובן - לדבש ומוצריו והספר "עצים מקודשים בישראל  שכתב אמוץ דפני. ובהמלצת נוגה בקרנו בגבעת הכרכומים בואך ערב אל ערמשה.

בברכה לשנה של כוח ובריאות לקו 11 כפי שחברי נדב ברך. השבת בסימן עצים מקודשים בישראל  לאמוץ גפני הגענו לרוקיה    "

משייח' בוטמאני בג'ורדייח

 

צילו של הברוש - שיח ברושים...

 

 

מחווה לברוש  שהביא  אריק  וייס , מחפש פשר לזה הברוש, איזה סיפור מרתק המביא את הברוש של  עידית  קפלן פרידברג ויוצר דיאלוג מרתק עם זלדה  וכל זאת בעזרת הטכנולוגיה "שיח ברושים "

 

 

שני יסודות / זלדה

מה מוצג בחדר האורחים , ומה מציגים בחדר העבודה ?

 

הגר בתרגיל במסגרת לימודיה, העמידה שאלה מקורית. מה ולמה אנחנו בוחרים להציג, איזה יצירות אמנות מציבים במרחב המרכזי הפתוח, חדר האורחים ובחדר העבודה. שאלות אלה חיברו אותי לבחירה הלא מודעת. חלק מתעודת זהות .

בחדר האורחים  בחרתי להציג את ציור השמן של חמי ליאון  גיניו,  שצייר ממרפסת ביתו  בראבט מרוקו, לשם הגיעו בעקבות מלחמת העולם השניה. הציור היה ראשון על קיר הבית במעלות בקיר המזרח. לימים  בעזרת צילומים  והציור, מצאתי את הבית בנסיעתי הראשונה למרוקו ואת המרפסת ממנה צייר את ציור.

בחדר העבודה  מוצג הדפס, דיוקן של סבא של  מוניק, פריץ לבית גינסבורג. סוחר ביהלומים חברו של  הצייר הרמן שטרוק אשר הזמין ממנו את דיוקנו. הדפסי הדיוקן, חולקו בין בני המשפחה.  אחד מהם הגיע בשנת 1933 לכפר ידידיה עם קרובת משפחה ללוטה דוידוב.

מפארק ערד למצד תמר בשביל ישראל

 

זה מתחיל בדואל מבשר  מחומי "מכובדי השבילאים שלום, בימים שישבת 24.12.10 - 25 נלך את קטע  32.  ואני מוסיף שהחיינו וקיימנו... 

נסיעה הלוך וחזור עם רכבים פרטיים. ( הרכבים של: חומי, אברום, איציק, ערן ) 

משתתפים: אברום, יעל, תמי,יריב, הגר, איציק, איתן, דבורה, ערן, קסוס, יודית, אורן, אבי אלוני,נורית, אחי , נוגה, חומי.

מירי תצטרף אלינו ביום שישי בערב להליכה של שבת".  

פייטני הקטע – נורית ואחי  קפה להתחלה ולסוף – חומי תה לאמצע הדרך – הגר ואיציק

עוגות ועוגיות – כל דכפין, ונשאר לברך בדרך צלחה . 

 התמונות עוד רגע יגיעו ויש מקום לברך על יומים מדהימים, ביום הראשון בשבילים לא שבילים יצאנו למסע בעקבות זוהר .... 

בספריה הלאומית - גיל שוחט ונורית גלרון והפסנתר

 

בספריה הלאומית - גיל שוחט ונורית גלרון והפסנתר במוסיקה קלאסית שופן ורוול פתחו לכבוד 200 שנה , ושם מול "חלונות ארדון"

הצלילים והמילים קבלו הוד ומשמעות נוספים. כך נורית גלרון במיטב מזך ועד רחל בדיאלוג נפלא עם הפסנתר מבאך ועד רוול ועד ברטוק. כל אלה הפעימו וצבעו בעבורי את כל השבוע... 

"צליל שביר, עוד לא מזמר, מתחבט בדיכאון הערב, היד כמעט על הפסנתר, אבל משום מה נעצרת. 
והיד לא נעצרה !!!


 

 

בגלריה טל פגשנו את אלי שמיר

 

בגלריה טל בכפר ורדים, פגשנו את אלי שמיר הצייר מכפר יהושע בהרצאתו "בדרך לכפר יהושע" מספר את סיפורו  בעזרת הדיוקנאות כבן הכפר שחזר ממסעו  (כאודיסאוס החוזר לאיתקה) ,במסע מהכפר לירושלים - בצלאל, בוסטון ובחזרה . מסע יצירה וחיים המשולב בתולדות האמנות כפי שהוא יוצר בסטודיו שלו, הצופה אל העמק, ובו נטע שלושת הדורות.  מבעד לדיוקן העצמי והמשפחתי  ושל הכפר  והעמק כפי שניבט מצפון ומדרום . ועל זו הבמה מציב את גיבוריו

 

דיוקן אליהו עמיצור 2000

  "דיוקן של אליהו עמיצור"  2000

 בעזרת מצגת הביא הד לתערוכה מרשימה שהוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות.  "תערוכה שיש בה תחושה של תנופה וכוח ולא רק בשל ההקשרים האידיאולגיים והמיתיים בהם נקראו עבודתיו של שמיר גם בעבר - עבודות המתארות את עמק יזרעאל את אדמתו ואנשיו ונושאות שמות כמו

"שיר ערש לעמק" מ-2007."