פרולוג – למה נוסעים ? יש הנוסעים בעקבות הג'פ לראות,לבדוק עבירות,יש הנוסעים בשל החברה או החוויה ויש הנוסעים בעקבות סיפורים היטוריה ואתרים ואני בגלל גזיר עיתון והזמנה יצאתי לדרך........ בעיתון הארץ כתב לפני שנה בני ציפר  "תארו לכם אדם שאחרי שנות הליכה בארץ הציה הזאת, מגיע לבסוף אל מחוז חפצו: והוא משיל מכנית את הסנדלים המאובקים מרגליו, ואם יש שם אגן לרחיצת רגליים הוא רוחץ את הרגליים, ונכנס יחף אל אולם רחב ידיים, שרצפתו כולה ציורי פסיפס, וקרירות האבנים הקטנטנות המדגדגות את כפות רגליו העירומות שווה בעיניו בעוצמתה לכל החוויות האמנותיות שבעולם. ואני הוא, רבותי, אחד האנשים האלה, שנתעה ללכת שנים במדבר המלים, עד שבעיקול הדרך, בלב ארץ חררים, ראה פתאום עיר , ועולים ברחוב השוק ויורדים לתוך פסיפס, ולקינוח - שלא נחמיץ את הפסיפס ביציאה מן העיר, בכנסיית השליחים של מידבא, מתחת לרצפת פסיפס מהמאה השמינית, התגלתה רצפת פסיפס קודמת מהמאה השישית, שהיתה שייכת למקדש רומי פגאני שעמד על מקום הכנסייה. ושם, בשולי הפסיפס הרומי הפגאני, ראיתי את הסנדלים, אלף חמש מאות שנה לפני הנעליים של ואן גוך, זוג סנדלים שהוקף בעיגול ומסביבו ארבעה עגורים. הסנדלים עומדים קצת מחוץ לתמונה, כשייכים לאורח שבא מרחוק והשאירם בחוץ. ולא צריך לא את היידגר ולא את דרידה כדי לראות שהסנדלים סמל של המסע שהגיע מספיק לזכור את אודיסיאוס החוזר ממסעו הביתה כאלמוני, ומוריד את הסנדלים בכניסה ואז, כשאומנתו הזקנה רוחצת את רגליו, היא מזהה אותו. אלף שנים, אם כן, לפני ואן אייק, שכל בן תרבות יודע שצריך להתפעל מן הסנדלים שהשאיר מחוץ למסגרת ציורו "דיוקן בני הזוג ארנולפיני", ידע אמן הפסיפס הרומי, בפרובינציה הנידחת הזאת שמעבר לירדן מזרחה, שצריך שיהיו סנדלים, כדי להזכיר שבתום כל המסעות שבעולם מה שנשאר הוא לא יותר משני סנדלים ריקים בכניסה, ומי שמצפה ליותר מזה הוא טיפש מטופש. והסנדלים הם שם אולי גם כדי לצחוק למפרע מכל ההיידגרים לעתיד, ולומר להם בשפת הסנדלים שדי לבירבורים. היא זו שהולכת לנו לאיבוד בין האצבעות, ואין דרך אלא לחזור ולקשור את הסנדלים לרגליים ולהתחיל, לאט לאט, ללכת". מצא חלם ונסע  דוד קסוס