מרגלית בטכס משיאי המשואות בחגיגות שבעים למדינה  יוזמה מבורכת לאישה גדולה.בת 86 שנים שומרת הגחלת שם בבקעת פקיעין . מתחיל לכתוב לקראת חנוכתו בית הכנסת 22.5.18 ושיפוצו וסיפעור המסתערבים בגליל. ואולי בבית העלמין העתיק יש.להציב לוחות זיכרון ומקום ליוסףכהן זינתי ומזל סעדה אישתו . ושאול אחי מרגלית השלושה קבורים בבית העלמין בנהריה שם מרגלית קנתה בעבורה חלקת קבר.כך אפשר להנציח את המיזם חה בבית העלמין עוד אבן דרך בסיור בפקיעין

, ורציפות מגורי משפחתה בפקיעין נשמרה מאז חורבן הבית השני היא נצר אחרון למשפחת זינאתי,[1]. ב-1938 בעקבות החמרת המצב הביטחוני, עזבה משפחת זינאתי את הכפר יחד עם כל היהודים לחדרה. ב-1940 חזרה משפחת זינאתי לפקיעין לבדה. בגיל 14 עזבה מרגלית את הכפר, והלכה ללמוד בבית ספר ביגור. כעבור שנתיים עברה למוסד דתי בירושלים, אך עזבה כעבור שנתיים, וחזרה לפקיעין. בגיל 17 במלחמת העצמאות עזבה את הכפר יחד משפחתה לנהריה. כעבור כמה חודשים בהם תמה המלחמה, וקמה המדינה חזרה עם משפחתה בשנית לפקיעין. בשנות השבעים עבדה מרגלית במשך כעשר במפעל טקסטיל בנהריה, לאחר פטירתם של הוריה מונתה לשמור על ההקדש היהודי בפקיעין.