לפני כ 30 שנה ברכתי חלוצים של ציונות שלב ג׳ בברוכים הבאים, אצל ביקעת פקיעין . לאדמה ששמרתי בעבורכם כ2000 שנה ושוב אני חוזר לכפר ורדים עם השליח דוד קסוס שהקים את בית הספר בכפר ורדים ועכשיו חבר במניין המשפחתי . השומר והמקרב את סיפורי פקיעין יש הקוראים לי הפלח העברי האחרון , ושומר הגחלת . גחלת מתיישבים בגלילי לצד ערי הקודש שלא גלו את הארץ עבדו אותה והיא שמרה אותם כך בשכנות טובה . בשנת המרד הערבי 1938 במאורעות בפקיעין בקשו אנשי הכנופיות להרוג את יוסף זנאתי השכן מוחמד אחמד מחמוד , התחנן לפני המוכתר כמאל אפנדי להמליץ על שכנו הטוב יוסף זנאתי וכך ניצל במקום להרגני יצאתי לגלות חדרה. וכך ניצלנו כל משפחה, אחרי שנתיים חזר לבית הכנסת ולביתו יחד עם סעדה אישתו ומרגלית ושאול . "היינו בבית שלנו", מרגלית זוכרת, "ופתאום האנשים של קאוקג'י בדלת שלנו". מצווים עליהם לעזוב, אך זינאתי מבקש ארכה של יממה. אין הוא רוצה לצאת את ביתו בשבת. "בשום אופן לא הסכימו", היא מספרת. אבל על הגזירה נודע גם לשכן, מוחמד אחמד מחמוד. הוא רותם את חמורו, יוצא אל מחנה קאוקג'י ומבקש לראות את אחד המפקדים. מתחנן לפניו שיתירו למשפחת חברו להישאר על אדמתה. אבל ההוא טוען: "קיבלנו ידיעות שיוסף זינאתי מעביר ידיעות לאנשי היישוב היהודי מחמוד הטוב מתעקש. "הסביר שאבא איש ישר, ששום סכנה לא נשקפת ממנו, שהוא מוכן לערוב לו בראשו", מספרת מרגלית. אבל לא רק שמחמוד מסורב, המפקד גם גוער בו על מסירות הנפש שלו ליהודים. בפקודת המוכתר נשלח רכב של משטרת תרשיחא, ומשפחת זינאתי המגורשת עולה עליו. רגע לפני כן מייעצים ליוסף זינאתי לחבוש כאפייה ועקאל, כדי שהערבים בדרך לא יחשדו שהוא יהודי. הם מגיעים לנהריה, גבול השלטון היהודי, אבל אנשי ביקורת הגבולות לא מתירים להם לעבור. עם הכאפייה והעקאל יוסף זינאתי נראה להם לגמרי ערבי. רק לאחר שעומדים על זהותם מצמידים לידיהם סרטי משמר אזרחי. שלא ייחשדו שוב כסוכני אויב. 1948 במלחמת השחרור, בגליל במבצע חירם , כשמשפחתו ב"גלות נהריה", שאול זינאתי כבר חייל בצה"ל. אבל הוא לא שוכח את משפחות מחמוד מפקיעין. כדי להגן עליהם מפני נקמה יהודית הוא מנסח מכתב: "לכל צבא הגנה לישראל, יש פה בכפר שתי משפחות מוסלמים והם בתחילת המלחמה שמרו על משפחתנו - משפחת יוסף זינאתי מפקיעין. הן, שתי המשפחות, הצילו אותנו מכל פגע רע, ואני מבקש שתשמרו על שתי המשפחות האלה ותחזירו להן טובה תחת טובה. ממני, שאול זינאתי מכפר פקיעין". זה אחד מסיפורי השכנות הטובה בבקעת פקיעין .