מנסים לבנות שגרה ולשמוח על הצלחות קטנות וימים של חסד .

שומרים  את זמן אמי, בעזרת קטלינה שאקראנה אנג׳לינה, אמיגה רות האחות המסייעת וזוגתי באהבה ומסירות. ובין הזמנים מהרהר, בדברי המשוררים  והמקורות על הזקנה. 

״שארית החיים״ כך אמר,
״שארית החיים״ היא התבונה או  הסכלות 
 ולך הברירה״  לאה גודברג 
אל תשליכנו לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבנו. תהילים ע״א
דור שאינו מכיר את אביו וסבו - אינו מכיר את עצמו, אינו יודע מה ירש ובמה מרד. ברל כצנלסון
אדם דומה לבצל; אחרי שמקלפים כל קליפותיו - נשארת הדמעה. אמרה חסידית 
אדם באמת אינו צריך אלא ספר אחד בחייו 
... דף אחר דף 
בספר פתוח לעניין 
פתוח ספר חייו
ברחמים רבים נעזב אמיר  גלבוע 
לקראת מסע  ״ הכל היה  ארוז  ומוכן לקראת  מסע"  באר נוצות 
 

"אתה חשוב בגלל היותך אתה, אתה חשוב עד הרגע האחרון של חייך, ואנו נעשה הכל כדי שתמות בשלווה ושתחייה עד אשר אתה תמות" דססילי סונדרס

 

זכור מתנו יקר בעינינו יותר, כאשר דוקא בעקבות הסתלקותם אנו לומדים למלא את חיינו במשמעות. הרי חיי כל אדם הם עולם ומלואו, אשר בו מפעמת נשמת אלהי הנצח . חיים שנסתיימו יקרבו אותנו למקור המים אם נדע להמשיך את חיינו שלנו את שהיה ערכי ונעלה חיי אלה שאינם עוד עמנו ... פתיחה לקדיש

״ אין זו שאלה כמה זמן נשאר אלא דלת ״ ישראל אליז

שֶאַתָּה חִוֵר מִצַעַר, מִתְחַפֵּר בִשְתִיקתְךָ תֵּן לִי לְדַבֵר אֵלֶיךָ וְלָלֶכֶת בֵּין צְלָלֶיךָ לִהְיוֹת אִתְּךָ (רחל שפירא)

"האוטובוס של 10 בבוקר"
אין זכרונות יותר מובהקים ומחודדים אצל ילד מתבגר מאשר זכרונות טובים , בקיץ של שנות השמונים בין הקטיושות ושאר צרות היה דבר אחד שאנחנו ילדי שבט עקיבא חיכינו לו בקוצר רוח ... "האוטובוס לגורן" שעולה ב 10 בבוקר מהתחנה על הכביש הראשי לכיוון צפון .
היינו מגיעים לפתח שער הכניסה לגורן עולים בעליה (שהיום נראית קטנטונת ) ופונים ימינה סופרים בית שלישי ונכנסים , "דודה ... " אין מענה , י...ורדים ללול ומוצאים את דוד שלמה מתחיל במלאכת איסוף הביצים , כמובן שאחד הדברים הכי חרוטים בראשי הייתה מלאכת איסוף הביצים שהיינו כה חרדים שלא לפספס אותה , לאחריה היה תגמול שווה של עוגיות ושוקולד , השתוללות ואז רוגע גדול ...
הזיכרון הזה מציף אותי כשאני רוצה לאסוף מחשבות טובות של רוגע הנאה צרופה וטוהר במלוא מובן המילה .
בארבע היינו מתקפלים הביתה ... כך זה היה ונמשך כל קיץ בילדותינו ...

דודה שלי , אהובתינו , היית לנו כאמא שנייה , היו בך את התכונות הכה נדירות שהיו קיימות רק אצל בנות משפחת דהן ... אמונה ואהבה אין סופית ובלתי מתפשרת ליקירים לך .

עכשיו דודה סוזן ( "שוזן" - כמו שאמא הייתה אומרת )את שם איתה , לא צריך טלפון בשבע וחצי בבוקר , תשמרי עליה ועלינו .
אנחנו פה נוכל רק להתגעגע .

יהי זכרך ברוך

 
- דברים שאמרתי לאימי. סולטנה, סוזן שושנה קסוס   בת עליה  ! 
 
סליחה הפעם אני מבקש ובשפתך, פרדונה מה . כל שעשיתי מאהבה כבוד ואמונה זו היתה משאלתך להפרד ממשפחתך  מאוהבי נפשך , שתמיד היו קרובים ורחוקים  . 
מתקשה לכתוב את השורות האומרות שלום מאמאיתה  תודה וסליחה על כל הסבל שבא עימי זה שלא זכית להיות בברית שלי, או בפדיוני . 
תודה על האמונה והאהבה שנטעת בליבי ובלב משפחתינו... על שבתות וחגים על הלחם שאפית . על הטיפול המסור באבא עד יומו האחרון .
מה אגיד חיית וסיימת את חייך בדרכך המכובדת. סליחה אמא אם פגעתי בך .
ותודה על הזכות לטפל בך בביתנו עד הרגע האחרון תודה . 
 

קהל נכבד
דודה סוזן היקרה הלכת מאיתנו
יום עצוב לכולנו
נזכור את הדברים היפים ולא נשכח
איך חזרנו מבית הספר וביתך היה הראשון
אליו נכנסנו ואכלנו ממטעמייך שאין שני להם
כל מה שידייך הכינו היה בו טעם מיוחד
בחגים נפגשנו יחד ולא רצית עזרה
תמיד ידעת לתת עיצה
ואמרת: תעשה טוב תמצא טוב
מזה כמה שנים שאת לא תמיד ידעת מי אנחנו
אבל היית איתנו
בחודשים האחרונים סבלת סבל רב
ואנו נפרדים ממך דודה יקרה
שמרי עלינו מלמעלה
ובקשי רחמים על כל המשפחה המורחבת
יהיה זכרך ברוך

 אמיגה רות הצרוף ״חסד של אמת ״ מתאר נכונה את המפגש שלנו. היית חלק מזמן החסד שקבלנו . פשוט ניצבת על הדרך ללוות אותנו. בחיבוק, אהבה  ואמונה.
 

 
 
  לחברי קהילת המנין המשפחתי המסורתי כפר ורדים , משפחה וחברים 
מוזמנים ליום השנה לפטירת אימי סולטנה סוזן לבית קסוס 
לתפילה, ללמוד ולעילוי נשמת אמי,  שיתקיים בבית הכנסת במנין המשפחתי  בתאריך  12.12.2013 בשעה 19:00  הלימוד בסימן אמהותינו (  הצעה לנושא ) 
למחרת י׳ טבת יום שישי בשעה 8:00 ניפגש בבית העלמין בשלומי. 
 
בברכה משפחת קסוס