"מה יש בו בשביל ישראל?

יש בו החיבור מדן ועד טבה. מה יש בו עוד בשביל ישראל?

יש בו את הסקרנות שבאדם ההולך בשביל בישביל לראות את ישראל. מה יש בו עוד בשביל ישראל?

יש בו הרים ועמקים, מישורים מורדות ועליות, ערים וכפרים, ואדיות ומכתשים וגבים ופרחים, מדבר ויערות ובעלי חיים ואנשים ההולכים אנא ואנה, ושיחות ושתיקות וגילויים עצמיים.

יש בו חיים בשביל הדומם של ישראל,

ושל חומי ושל אבי ושל נורית ואחי ואיילה וישראל. וגם של איתן וגם של הגר ובוודאי שגם של תמי ויריב נדב ואורן, מירי ויודית, אברום ,יעל, נוגה, קיסוס, משה ,דבורה  וערן אבל גם של רפי ועופרה, ואנוכי שנח בשביל כשמתחשק לי.

ויש את ההולך בחוד. מסתכל קדימה. מחפש את הסימן הבא באבן. לא לפספס להוביל נכון. הכל פתוח כאילו אנו ראשונים הכובשים את השביל מתעלמים מטביעות הרגליים הטריות שלפנינו. הראשון לראות את הפיתול הבא, את המעלה, את הנוף הנשקף מראש ההר. בראש המעלה מסב החוד את ראשו לאחור ורואה את הטור הארוך. וואו הוא יגיד לעצמו: עד שהאחרונים יגיעו אני יכול לישון קצת וגם להשתין בלי הפרעה.

ויש את האמצע אלו ההולכים בין לבין. יחידים, בזוגות או בשלשות.  נודדים מקבוצה אחת לשניה ומשוחחים בינייהם: על מה שהיה ועל מה שאולי יהיה, ועל הנוף, ועל ההולכים בו ואולי גם מבררים לעצמם איזה עניין לא פתור בינו לבינה ולבינם. ובין לבין מג'נג'רים לעצמם ממתק בהחבא כי בהפסקה זה לא נעים צריך לחלוק עם כולם אבל אין מספיק וגם אם יש מספיק.

ויש את המאסף. וואו הוא יגיד לעצמו הראשון כבר הגיע לקצה המעלה! כמה עוד יש לי לעלות? כשאגיע יהיו 2 דקות הפסקה ויאללה לדרך. אבל הי הנה פרח קטן והנה חרדון והנה חקוק משהו באבן. למי בוער?

בהפסקה נשלפים האוצרות. זה נותן פיצוחים, זה פירות יבשים ויש את עגבניות השמש של איילה שישראל נושא בתרמילו התפוח שמכיל הפתעות לרוב. ויעל שולפת את עוגיות האנרגיה שלה שהן גם בריאות, ויודית מחלקת גזרים, ורפי ועופרה שולפים תמרים ותאנים מיובשות וקיסוס את שימבורסקה, והגר חולטת תה צמחים עם ג'ינג'ר ודבש ואיתן מחלק את העוגיונית שהוא נושא בדבקות , ומשה לא מאכזב את תמי שלא יכולה בלי עוגיות עבודי שלו. ולאבי יש מרקחת חדשה שרקח במטבחו. ויסלחו לי אלא שלא הזכרתי אותם. והי מה עם השוקולדים שלי? נכון הם לא נוכחים תמיד אבל תודו שהצפיה כדאית.

ויש לו לשביל את פייטניו.  איש איש בתורו, איש איש והגיגיו. האחד מספר על הדרך בה אנו הולכים, השני קורא שיר שהופיע במוסף עיתון הארץ או באחד מספרי השירים שעל מדפיו  והאחר מפעיל אותנו כמקהלה. ויש שהחבורה הזו והנופים הנפרשים מאפשרים למישהו להפתח ואז מתאפשרת לנו הצצה אל נבכי נשמתו החבויים והאישיים. ואז אנו יודעים שהחבורה הזו אינה סתם אוסף של אנשים שהתקבצו כדי ללכת,  אלא אוסף של יחידים שבינם לבינם עוברים קורים המאפשרים קשרים שאינם תלויי זמן אלא תלויי מקום. ואז אנו יודעים שמישהו הרוויח עוד משהו מהשביל מלבד הזעת קלוריות וכמה תמונות נוף.

ויש את התמונות. יודית מתמקדת באנשים ומנציחה את השפעת השביל על מצב רוחו של ההולך: זה מחייך, זה מעווה פניו בכאב, השלישי תופס תנומה והנה כמה שלא נחים לרגע ובהפסקה מותחים את אברייהם. אבי וחומי משמרים לנו את הנוף. ואם פספסנו איזה שלט שעברנו בדרך או מאובן או סתם סלע יפה, חזקה עליינו שנראה אותו באחת התמונות.  גם ערן מצלם. הוא דואג להזכיר לנו שגם דבורה הולכת עמנו. ויש את תמונות השירים של אחי ואורן דואג להראות לנו באילו זוויות בלתי אפשריות כמעט מצאנו עצמנו לאורך השביל. ואנו מתענגים על התמונות כולן ונהנים מהרשומון גם אם אותו עץ, סלע או פיסת נוף מצולמים על ידי כולם.

ויש את הסטטיסטיקה. כמה קילומטרים הלכנו וכמה קלוריות כילינו ולאילו גבהים טפסנו ולכמה תהומות ירדנו והיכן בדיוק הלכנו. ומקטע לקטע התצוגה משתכללת עד שכשנגיע לטבה נהרהר ביני לבין עצמי שאולי כדאי להתחיל הכל מהתחלה כדי שיהיו לנו על Google Earth כל הקטעים כולם.

ויש את ההתגברות האישית. את מה שאני רואה כדבר המוסף הטוב ביותר שקרה כאן לחלק מהאנשים אם לא לכולם. ההתגברות על הפחד המצמית מפני התהום הנפרשת, ההתגברות על יכולת ההליכה, על הכאבים בעליה וגם על אלו שבירידה, ההתגברות על הנשימה הנחסרת,  על ההתחלקויות והנפילות, ההתגברות על קריסת הקרסול ועל הכאב בברך ובגב, על השפשוף בכף הרגל ועל כאבי כריות הרגליים  וההתגברות על השרירים התפוסים בזמן ולאחר ההליכה. אך, כמה טוב להרגיש את השרירים ביום שלאחר ההליכה ותודו שגם התנומה הנופלת בבית היא מהשלוות ומהמבורכות.

ומה יש עוד בשביל ישראל?

יש בו גם את הדבקות והפתיחות. אלו שדבקים במטרה לדרוך בשביל על כל סנטימטר שבו (חוץ מהקילומטרים שחומי מוותר לנו) ואלו שהשביל בשבילם הוא קטעים קטעים המשתלבים במארג החיים.

זה מה שיש בו בשביל ישראל.

והלכנו בו.

ואנו כבר לא בני תשחורת." יציק שבתאי