בשיעור החודשי  ב' אדר ב' עם יונדב קפלון בבית הרב קוק, הוביל אותנו בעקבות תהילים כ"ב  המזמור שאומרים בתענית אסתר" לַמְנַצֵּחַ עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר    מִזְמוֹר לְדָוִד. ב   אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי    רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג   אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה    וְלַיְלָה וְלֹא-דֻמִיָּה לִי. ד   וְאַתָּה קָדוֹשׁ   יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. ה   בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ    בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו   אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ    בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ..
 
אילת השחר – זהו שאמר הכתוב, "אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה' אור לי". 
המזמור לאסתר במסע בעקבות נשמתה בעומדה שלושת ימים ...( שלושה ימים מבחן האמונה כמו אצל אברהם )
ויהי כראות המלך את אסתר המלכה – כיון שנכנסה הפך את פניו שלא יראה אותה, והיו מלאכי השרת תולים את פניו שלא יראה אותה, והיו מלאכי השרת תולים את פניו שלא בטובתו והוא צווח ווי. ( על פי ילקוט שמעוני אסתר - פרק ה' )
היופי שאין  עמו חכמה, הוא יסוד השכחה. וכל מציאות החידוש התדירי והרעננות שביופי ובשירה, היא תלויה ביסוד השכחה שבה, שהיא משום כך מתחדשת בכל עת בחבתה. וכך הוא ביסוד ביופי העולמי, שנאזר מגבורה וצמצומים.
אילת השחר. ( הראי"ה קוק/ "שמונה קבצנים "
 
יונדב הציב באופק של במזמור  גם את זלדה  בשירה באל תרחק
"המנחמים באים אל החצר החיצונה עומדיםעל יד השער  אשר פניו אל גיא צלמות  ואימתו סביב סביב. עמידה על יד השער כל יכולתם של מנחמים לשאת . גם נפשי במרחק פרסאות  מן האני של הבוכה. גזרה היא יוצר לילות ורוח הלא נגדך בכי איום זה, אל תרחק-  אל יעמדו כחיץ מיליוני שנות אור בינך ובין איוב". ( הכרמל האי -ניראה)
 יונדב שלח מילים מחברות 
"אל תרחק" - שם השיר (וגם שם ספרה השני של המשוררת) - מופיע פעמיים בתהלים כב, המיוחס כאמור לאסתר. "החצר החיצונה" ו"על יד השער" - שני מיקומים נכבדים במגילה.
"גם נפשי במרחק... מן האני הבוכה" - "רחוק מישועתי דברי שאגתי".
ולבסוף, כמה וכמה מלים, ביטויים ודימויים מן הבכי האיום של איוב, ניתן לשמוע בבירור רב (למי שמכיר קצת את הספר הזה) בפסוקים ז-יט.