איתמר בן 4

הַצִּפּוֹר שֶׁיָּשְׁבָה בַּחַלּוֹן,

הַצִּפּוֹר הַקְּטַנְטַנָּה,

שָׁרָה לִי בְּלִי מִילִים

רַק מַנְגִּינָה.

שָׁרָה לִי שִׁיר בְּמַתָּנָה.

דודה רחל מצאה מנוחה

דודה רחל בשבת של פרשת "בעלותך" מצאת מנוחה.
כמו צדקת השארת אותנו מאמינים, כואבים ואוהבים קבלת מנוחה כמו שאיש אחר לא זכה.
ידעת להגיע – בימי חג וכאב תמיד אזכור אותך בחגיגת בר המצוה לבני בפקיעין וימי השבעה לאבי. מצאת כוחות לתת לחבק את כולם. ידעה להפוך עמל יומה למלאכת קודש. כאבים ומצוקות הפכה לשמחת חיים וצחוקים.
תמיד מברכת מתפללת בכל מאודך ואמונתך.

צרוף מקרים או בעקבות רחוב הנביאים

בעיתון השבת במודעה קטנה ניכתב כי בשבוע הספר, במישכנות שאננים,  . חיים באר  ידבר על משורריםבאותו שבוע כך סתם בדרכי לעבודה, ברחוב הנביאים כמינהגי הקבוע בימי החול. נוסע והולך לעבודה בעקבות הנוסעים הקבועים מהקסטל בקו 157.

יום העצמאות בבית מגדל

הדלקת משואות מסורת בבית מגדל
לישראל צודקת יותר, שוויונית יותר וראויה יותר.

הטקס התקיים ביום ד' 5.05.06בשעה13:00
במדשאת בית משפחת מגדל כפר ורדים .

טקס בו הודלקו משואות להפסקה מידית של האלימות המיותרת, לתיקון העוולות שהחברה הישראלית גורמת, לתיקון היחס לחלשים שבקרבנו ולתקווה לשלום עם כל שכנינו.

אני מוניק אדל גיניו קסוס בת לליאון ז"ל ותיבדל לחיים מריאן

יום זיכרון

לא שרתי בכיכר, לא הלכתי לטכס. זכרתי בבית. הדלקתי נר נשמה וזכרתי אותם. ראשון את ליאור שלא הכרתי רק גזיר העיתון בזחלם במילואים, חשף חיוך כובש וכותרת
"בן עשרים ואחת היה ליאור שלנו, כשיצא למלחמה ביום הכיפורים בשישה באוקטובר 1973. כמפקד מחלקת טנקים בגיזרה הצפונית של תעלת סואץ, ושם נפל בקרב. לזכרו האמיץ והיפה של ליאור לעילוי נשמתו הטהורה, מוקדש ספר שירים." נתן יהונתן שירים.

דוד ומשה, ולמה מרוקו? או איך הגעתי לקצה מערב?

השבוע בסימן זכרון השואה

השבוע בסימן זיכרון השואה וחזרה לשגרת השבוע ועבודה המחברת מעלות לירושלים.
מזג האוויר מסרב לשמוע על שגרה. ביד ושם עצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון,במרכזו האדם בצל המוות . באופרה שרו את " צחוק של עכברוש "
ובאוהל הקרקס בתל אביב, שיחקו את "אדם בן כלב". ברכבת דרומה (כמה סמלי) ראיתי את אמיר ג. מ"השואה שלנו", ברדיו ממצעד החיים שם בפולין, שמעתי קולה של נערה מקזבלנקה.

מה מצאנו במכתש - במצפה רמון

הסרט, במרכז המבקרים במיצפה רמון, פותח ב: "אם ניצפה בכדור בארץ ניראה את ארצנו. בדרומה עין לזמן, הצופה פנימה ל4.5 ביליון שנים של התרחשויות. ואנחנו אפילו לא הרף. באנו להתבונן פנימה ולנוח. רחוק מהירוק והצפון קרוב לחרות.
הגענו "להנגר אדמה" למקדש "לחיים אחרים" אחרי הזמן, אחרי הבכורה ואחרי שוטי הנבואה.שומע גשם ומחכה לשיטפון למוסיקה של אמת של אמא אדמה. לפעמים חלומות מתגשמים ולא רק בשירים. השיטפון בא ומפלים גלשו אל המכתש וכל הגבים והגאיות והנחלים מלאו מים. עם אור אחרון נצצו קורי עכביש של כסף על כל המכתש.

לפני המימונה ואחרי הסדר

בשעה הזאת נהגנו לערוך את שולחן המימונה, להניח חיטים שנקצרו, לקשט השולחן, לקחת שבעה תרמילי פול לשקעם בקמח. לוקחים כוס מים ושמים תכשיט זהב בתוכה, הכוס יקרא "כס דל מימונה" איתם יכנו לחם ראשון. על השולחן מונח קרפיון מקושט סמל לברכה ופריון.על השולחן כוס חלב והמטעמים המתוקים. כל בית אב והעדה 'מנהג הבית' שלו. האחד מכין מופלטה, השני זבאן ויש הנוהגים לאכול ברקוקש גרגרי קוסקוס גדולים מבושלים החלב ומוגשים עם חמאה.והדלת פתוחה זאת הפסקתי לעשות כבר כמה שנים.

הירהורים בשבת הגדול שלפני הסדר, פרשת "צו"

בגמרא מסכת ראש השנה (יא ע"א) אומר רבי אליעזר: "בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל". לעומתו סובר רבי יהושע: "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל". הגאולה שכבר היתה היא כמובן גאולת מצרים, המתבטאת בפסח. הגאולה העתידית היא ציפיית הדורות לעתיד לבוא. שבת זאת, הקודמת לחג הפסח, עמוסה רגשות ותקוות ביחס לגאולה; פסח עצמו יש בו משום הגאולה .השבת מכונה "שבת הגדול" בעיקר בגלל הפסוק ממלאכי: "הנה אני שלח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". כאן אנו שבים לפתח דברינו. מלאכי, אחרון הנביאים המופיע בתנ"ך, מתנבא על אחרית הימים וקושר אותה באליהו הנביא, המשמש דמות עיקרית בליל הסדר. ".